בניינים ישנים ותשתיות בלויות
רוב הדירות הישנות בתל אביב הן משלושה גילים, ולכל אחד בעיה אחרת. בבנייה האקלקטית והבינלאומית משנות ה-20 וה-30 התקרות הן לרוב סוליות בטון דקות, אין מעלית, והחזית עשויה להיות מוגנת בשימור – מה שאומר שכל שינוי בחוץ, כולל מזגן וסורג, דורש אישור. בשיכוני שנות ה-50 וה-60 הבעיה אחרת: לוח חשמל חד-פאזי שלא נבנה לעומס של היום, צנרת ברזל מחלידה שמתגלה רק כשפותחים את הקיר, וקירות שאינם ישרים. לכן הסיור הראשון בדירה תל אביבית מתחיל בשאלה מתי הבניין נבנה, ולא במה רוצים לשפץ.
התמודדות עם ועדי בית ושכנים
בבניין תל אביבי ותיק, שבו כמה דירות מושכרות ובעליהן לא גרים בעיר, האתגר הוא לא לשכנע את הוועד אלא למצוא אותו. שווה לדעת מה הגבולות: ועד בית מוסמך על הרכוש המשותף – חדר מדרגות, גג, חזית, מעלית – ולא על מה שקורה בתוך הדירה שלכם. שיפוץ פנימי לא דורש את אישורו. מה שכן דורש תיאום איתו הוא שימוש במעלית להעברת חומרים, הצבת מכולה בחצר, ופיגום שנשען על החזית. הודעה בכתב לשכנים שבוע לפני יום ההריסה, עם טווח התאריכים ומספר טלפון לפניות, חוסכת את רוב החיכוכים.
שיפוצים במגדלים ובבניינים חדשים
במגדל חדש העבודה מתנהלת מול חברת ניהול ולא מול ועד, ויש לה נהלים כתובים: שעות עבודה מוגדרות, רישום מראש של בעלי המקצוע, הגנה על המעלית ולעיתים דמי פיקדון. הצד הטוב הוא שיש מעלית משא ואזור פריקה; הצד הפחות נוח הוא שאין גמישות, ויום עבודה שחורג מהשעות פשוט נעצר. נקודה שקל לפספס: בדירה בת פחות משבע שנים, ליקויי איטום ורטיבות עדיין עשויים להיות באחריות היזם לפי חוק המכר (דירות). לפני שאתם משלמים מכיסכם על תיקון כזה, בדקו את תקופת הבדק ופנו ליזם בכתב.